פטריית האגריקוס היא כוכבת חדשה יחסית בעולם הפטריות הרפואיות ועד לפני עשרות שנים בודדות כלל לא הכירו אותה ואת יתרונותיה הטיפוליים.
Agaricus blazei Murrill (אגריקוס בלייזי מוריִל), הידועה גם בשמות "פטריית השמש", פטריית מאכל ובעלת סגולות רפואיות, שמוצאה מברזיל. השימוש בה החל לאחר שהתגלתה בברזיל, שם היא גדלה באופן טבעי באזורים הרריים.
אגריקוס עשירה בסיבים תזונתיים, בחלבון ואנזימי עיכול כמו עמילאז, טריפסין ופרוטאז, ואף מכילה טירוזינאז, האנזים המסנתז מלנין, הנותן לעור את צבעו ומהווה מרכיב חיוני בבניית תאי הזרע והשיער. אגריקוס עשירה באנטיאוקסידנטים, כמו ויטמיני C, D ו-B12 המפחיתים חימצון, נזק חמצוני ל-DNA ואת פעילות הרדיקלים החופשיים הפוגעים בגוף. כמו כן, אגריקוס עשירה בחומצה פולית ופוליפנולים אשר מסייעים לטיפול במחלות קרדיו-ואסקולריות וסוכרת.
אזהרות והתוויות נגד: פטריית אגריקוס נחשבת בטוחה לשימוש ארוך טווח ולא ידועות התוויות נגד.
ילדים, נשים בהיריון ואנשים הנוטלים תרופות – יש לנקוט משנה זהירות ולהיוועץ עם רופא.
כשר פרווה
בהשגחת הרבנות האזורית ערבה תיכונה
מקורות הפטרייה:
פטריית ה-Agaricus blazei Murrill, פטרייה בעלת היסטוריה עשירה שמקורה באזורים ההרריים של ברזיל, בעיקר באזור פיידאדה שבסאו פאולו. אף על פי שמוצאה בדרום אמריקה, הפטרייה התפשטה לאזורים נוספים בעולם, בעיקר בזכות תכונותיה הרפואיות והביקוש הגובר לה. כיום, היא מגודלת באופן מסחרי במדינות שונות, כולל יפן וסין, שם היא זוכה לפופולריות רבה. גידול הפטרייה מתבצע לרוב בתנאים מבוקרים, תוך שימוש במצעים מועשרים בחומרים אורגניים, המאפשרים לה לשגשג ולפתח את תכונותיה הייחודיות.
מבחינה בוטנית, הפטרייה שייכת למשפחת הפטריות הכובעניות (Agaricaceae) והיא מאופיינת בכובע חום-אדמדם ובמרקם בשרני. בשנים האחרונות, המחקר המדעי מתמקד בזיהוי הזנים השונים של הפטרייה ובהבנת ההבדלים בין הזנים השונים, במטרה לייעל את תהליכי הגידול ולהפיק את המקסימום מהפוטנציאל הרפואי שלה. למרות שהפטרייה מזוהה בעיקר עם ברזיל, היא נקראת לעיתים קרובות "הפטרייה הברזילאית" או "פטריית השמש", הרי שגידולה המסחרי מתפרש על פני מדינות רבות, מה שמעיד על חשיבותה הגלובלית.
שימושים קולינריים:
פטריות Agaricus blazei Murrill, למרות תכונותיהן הרפואיות המרשימות, אינן נפוצות במטבח המערבי כמו פטריות אחרות. באזורים מסוימים בעולם, בעיקר בברזיל ובמזרח אסיה, ניתן למצוא אותן בשימוש במגוון מנות מסורתיות. הפטריות מתוארות כבעלות טעם עדין, מעט מתקתק ואגוזי, מה שמאפשר לשלב אותן במאכלים שונים.
אחת הדרכים הפופולריות לצרוך את הפטריות היא באמצעות הוספתן למרקים ותבשילים כאשר הן תורמות גם טעם וגם ערך תזונתי. ניתן גם להשתמש בהן כמרכיב בפשטידות, מוקפצים או מנות אורז, שם הן משתלבות היטב עם ירקות ותבלינים אחרים. בנוסף, הפטריות מיובשות וטחונות לאבקה, המשמשת כתוסף תזונתי או כמרכיב בתיבול. למרות שהשימוש הקולינרי בפטריות אלה אינו נרחב כמו בפטריות אחרות, הערך התזונתי והטעם הייחודי שלהן הופכים אותן לתוספת מעניינת למטבח הביתי.
שימושים מסורתיים :
אגריקוס בלייזיי מוריִל (Agaricus blazei Murrill) בעלת היסטוריה עשירה של שימוש מסורתי ברפואה העממית, בעיקר באזורים שבהם היא גדלה באופן טבעי. בברזיל, שם היא נפוצה, הפטרייה שימשה באופן מסורתי לחיזוק כללי של הגוף ולשיפור המערכת החיסונית. השימוש המסורתי התבסס על תצפיות של אנשים שצרכו את הפטרייה והבחינו בשיפור במצבם הבריאותי הכללי, אם כי חשוב לציין שהשימוש לא תמיד נתמך במחקרים קליניים מוקדמים. הפטרייה נחשבה ל"מזון פונקציונלי", כלומר, מזון בעל השפעות בריאותיות מעבר לתזונה רגילה.
במסורת הברזילאית, הפטרייה נחשבה כבעלת סגולות ריפוי למגוון רחב של מחלות, כולל מצבים דלקתיים, זיהומים ובעיות מטבוליות, הגברת האנרגיה ולשפור הכושר הגופני. ביפן, השימוש המסורתי בפטרייה התמקד בעיקר בתמיכה בחולים עם מחלות כרוניות ובשיפור איכות חייהם, כאשר היא נצרכה כתוסף תזונה או כחלק ממרק. שימוש מסורתי בפטרייה כולל טיפול במחלות עור שונות, אלרגיות, סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות כבד, כאשר היא נצרכה כחליטה או כמרכיב בתזונה. למרות השימוש הנרחב, חשוב לציין כי רוב השימושים המסורתיים הללו לא היו מגובים במחקרים קליניים מבוקרים עד לאחרונה, וכי הם הסתמכו בעיקר על ניסיון אישי ועל תצפיות של מרפאים מסורתיים.
חיזוק מערכת החיסון
מחקרים מראים כי A. blazei מכילה מגוון רחב של תרכובות ביו-אקטיביות, כגון בטא-גלוקנים (β-glucans), פוליסכרידים, טריטרפנים, ליפידים, ופנולים. בטא-גלוקנים הם פוליסכרידים המורכבים מיחידות של גלוקוז, והם נחשבים למרכיבים העיקריים האחראים לפעילות האימונומודולטורית של הפטרייה. בנוסף, הפטרייה מכילה גם ויטמינים, מינרלים וחומצות אמינו, התורמים לערכה התזונתי.
התרכובות הביו-אקטיביות, כמו בטא-גלוקנים, המסוגלות לעורר תגובה חיסונית חזקה הבטא-גלוקנים פועלים על ידי הפעלת תאים חיסוניים שונים, כולל מקרופאגים ותאי הרג טבעיים (NK), ובכך מגבירים את יכולת הגוף להילחם בזיהומים ובמחלות. מחקרים קליניים אף הדגימו כי צריכת ABM יכולה להגביר את פעילות תאי NK, אשר חיוניים להגנה מפני תאים סרטניים ותאים נגועים בוירוסים. מחקרים הראו כי תוספת של ABM הגבירה את מספר המונוציטים ואת פעילות הפאגוציטים, ובכך הגבירה את יכולתם של תאים אלו להילחם במחלות.
מחלות אוטואימוניות
למרות שהמחקר בתחום זה עדיין מוגבל, ישנם ממצאים ראשוניים המצביעים על כך שלפטריית האגריקוס עשויה להיות השפעה מווסתת ומאזנת על מערכת החיסון. ישנם מחקרים המראים כי פטריית האגריקוס משפיעה על האיזון בין תאי Th1 ו-Th2, שהם מרכיבים חשובים במערכת החיסון. במחקרים, פטריית האגריקוס הדגימה את היכולת לווסת הן תגובות חיסוניות מולדות והן תגובות חיסוניות נרכשות. ויסות זה כולל גירוי של מקרופאגים ותאים דנדריטים, מה שמוביל לייצור מוגבר של ציטוקינים כגון אינטרלוקין-1 (IL-1) ואינטרלוקין-6. ציטוקינים אלו ממלאים תפקיד מכריע בוויסות התגובה החיסונית, והייצור המאוזן שלהם יכול לסייע בשליטה בתגובות אוטואימוניות. אגריקוס מאזנת את פעילותם של תאי T רגולטוריים, החיוניים לשמירה על סבילות חיסונית ומניעת תגובות אוטואימוניות. מחקרי מעבדה הצביעו על כך שתוספת של אגריקוס יכולה להפחית את חומרתן של מצבים אוטואימוניים כמו דלקת מפרקים שגרונית וטרשת נפוצה על ידי ויסות התגובה החיסונית והפחתת סמנים דלקתיים.
השפעת אגריקוס על מחלות מעי דלקתיות (IBD), כגון קרוהן וקוליטיס כיבית, נחקרת גם היא. מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שתרכובות מסוימות באגריקוס עשויות לסייע בהפחתת דלקת במעי, ובכך להקל על תסמיני המחלה. מחקרים הראו כי הפטרייה יכולה לעכב את פעילות TNF-α, ציטוקין דלקתי המעורב במחלות מעי דלקתיות. תמצית הפטרייה הפחיתה באופן משמעותי את הרמות הריריות של ציטוקינים פרו-דלקתיים כמו IL-1β, IL-6 ו-TNF-α, אשר בדרך כלל מוגברים בחולי IBD. הפחתה זו ברמות הציטוקינים מרמזת שאגריקוס יכולה לסייע להפחית את התגובה הדלקתית הקשורה ל-IBD.
מחקר נוסף הדגים את היתרונות הפוטנציאליים של אגריקוס בשיפור תסמינים, עייפות ואיכות חיים בחולי IBD, הנחקרים חוו שיפור משמעותי בתסמינים קליניים בהשוואה לאלו בקבוצת הפלצבו.
סיוע באיזון רמות הסוכר
במחקרים שונים נמצא כי אגריקוס עשוי לסייע באיזון רמות הסוכר בדם. למרות שהממצאים הפרה-קליניים מבטיחים, הניסויים הקליניים בבני אדם עדיין מוגבלים. הראיות הקיימות מצביעות על כך שאגריקוס יכול לשמש כטיפול משלים לניהול סוכרת, ועלול לשפר את השליטה הגליקמית ולהפחית את הסטרס החמצוני. מחקר קליני אקראי ומבוקר פלצבו הראה כי מתן תמצית אגריקוס למשך 12 שבועות שיפר את עמידות האינסולין בקרב אנשים עם סוכרת מסוג 2. ייתכן שההשפעה החיובית על רגישות לאינסולין נובעת מהעלייה בריכוז האדיפונקטין (Adiponectin) בפלזמה, הורמון המעורב בוויסות רמות הסוכר.
אלרגיות
אגריקוס בעלת פעילות מווסתת על מערכת החיסון, אשר ממלאת תפקיד מכריע בהתפתחות ובוויסות אלרגיות. אלרגיות מאופיינות בדרך כלל בתגובה חיסונית מוגזמת לחומרים לא מזיקים, המובילה לתסמינים כמו גירוד, נפיחות וקשיי נשימה. היכולת של אגריקוס להשפיע על תגובות חיסוניות הופכת אותו לבעלת פוטנציאל לטיפול באלרגיות.
מחקרים העלו כי אגריקוס עשויה לסייע במניעת התפתחות אלרגיות על ידי ויסות מערכת החיסון. אגריקוס משפיעה על האיזון בין תגובות ציטוקינים Th1 ו-Th2. תגובות Th1 קשורות בדרך כלל לחסינות נגד זיהומים, בעוד שתגובות Th2 קשורות לתגובות אלרגיות. אגריקוס הפחיתה את רמות הנוגדן ה-IgE, סמן לתגובה אלרגית, במחקרי מעבדה. ירידה זו ברמות ה-IgE מעידה על כך שניתן להשתמש ב אגריקוס כדי למנוע או לטפל באלרגיות על ידי דיכוי רכיבי החיסון האחראים לתסמינים אלרגיים.
מחלות עור
אגריקוס בעלת השפעות טיפוליות פוטנציאליות על מחלות עור שונות. המחקר על השימוש באגריקוס למצבי עור נמצא עדיין בשלביו המוקדמים, אך מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שהתרכובות הביואקטיביות של פטריה זו עשויות לספק יתרונות משמעותיים.
אחד המנגנונים העיקריים שבהם אגריקוס עשוי לסייע בטיפול במחלות עור הוא באמצעות התכונות האנטי דלקתיות שלו. דלקת היא גורם בסיסי משותף במצבי עור רבים, כולל דרמטיטיס ופסוריאזיס. מחקרים הדגימו שתמצית אגריקוס יכולה להפחית את רמות הציטוקינים הפרו-דלקתיים, כגון IL-6 ו-TNF-alpha, אשר לרוב מוגברים במחלות עור דלקתיות. על ידי ויסות התגובה החיסונית והפחתת הדלקת, אגריקוס יכולה להקל על התסמינים הקשורים למצבים אלה.
התכונות נוגדות החימצון הללו יכולות לסייע בהגנה על העור מפני נזק ולתמוך בתהליך הריפוי במצבים כמו אקזמה ורוזציאה.
לאגריקוס יש פוטנציאל במניעת סרטן העור. התכונות האנטי-גידוליות של הפטרייה, במיוחד יכולתה לגרום לאפופטוזיס ולעכב אנגיוגנזה, מצביעות על כך שהיא עשויה להיות מועילה במניעה או בהאטה של התקדמות סרטן העור כגון מלנומה. מחקרים מצביעים על כך שתרכובות באגריקוס, יכולות לעכב את צמיחת הגידול ולשפר את התגובה החיסונית של הגוף נגד תאים סרטניים.
סרטן
אגריקוס בלזיי מוריל (ABM) זכה לתשומת לב בשל תכונותיו האנטי-גידוליות הפוטנציאליות. מחקרים פרה-קליניים הדגימו כי תמציות אגריקוס יכולות לעכב את צמיחת הגידול והתפשטותו. הפעילות האנטי-גידולית של אגריקוס מיוחסת בעיקר להשפעותיו האימונומודולטוריות, הכוללות הפעלת תאי הרג טבעיים (NK), מקרופאגים ותאי T. תאי חיסון מופעלים אלה מייצרים ציטוקינים כגון אינטרלוקין-6 (IL-6) ו – TNF-α, אשר ממלאים תפקיד מכריע בעיכוב צמיחת הגידול ובגרימת אפופטוזיס בתאי סרטן. בנוסף, אגריקוס מכילה תרכובות ביו-אקטיביות כמו בטא-גלוקנים, אשר ידועים כמגבירים את התגובה החיסונית ומפגינים פעילות אנטי-גידולית ישירה.
מספר מחקרים קליניים חקרו את היתרונות הפוטנציאליים של אגריקוס בטיפול בסרטן. מחקר אחד הדגים כי תוספת אגריקוס הגדילה את פעילות תאי NK ושיפרה את איכות החיים של חולות סרטן גינקולוגי שעברו כימותרפיה. מחקר מעבדה מצא כי תמצית אגריקוס יכולה לעכב את צמיחת גידול מסוג ארליך, מה שמרמז על הפוטנציאל שלה כטיפול משלים בטיפול בסרטן.
ניסויים קליניים חקרו גם את השימוש ב אגריקוס בשילוב עם כימותרפיה. מחקי מעבדה הדגימו כי קומפלקס של מבני RNA המופק מ אגריקוס הראה השפעות פרו-אפופטוטיות ואנטי-פרוליפרטיביות בתאי לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML).
אגריקוס בלזיי מוריל (ABM) הראה פוטנציאל בהפחתת תופעות הלוואי של כימותרפיה, שלעתים קרובות מחלישות את המטופלים העוברים טיפול בסרטן. מחקרים מצביעים על כך שתוספת ABM יכולה לשפר את איכות החיים הכוללת של מטופלים אלה על ידי שיפור תפקוד מערכת החיסון והפחתת תופעות הלוואי הנגרמות על ידי כימותרפיה. במחקר קליני, מטופלות עם סרטן גניקולוגי שעברו כימותרפיה חוו שיפור בפעילות תאי הרג טבעיים (NK) ובאיכות החיים לאחר שצרכו תמצית פטריות מבוססת אגריקוס. ממצאים אלה מצביעים על כך שאגריקוס עשויה לסייע בשמירה על תפקוד מערכת החיסון במהלך כימותרפיה, ובכך להפחית את שכיחות הזיהומים וסיבוכים אחרים.
ניסוי קליני שכלל חולים עם מיאלומה נפוצה שעברו כימותרפיה במינון גבוה גילה כי תמצית מבוססת אגריקוס, שיפרה את פרמטרי מערכת החיסון ועיכבה את התפתחות תאי מיאלומה. המחקר דיווח על אחוזים גבוהים יותר של תאים דנדריטים פלסמציטואידים ורמות סרום מוגברות של ציטוקינים הקשורים לפרוגנוזה טובה יותר בחולים שקיבלו את תמצית אגריקוס בהשוואה לקבוצת הפלצבו. תוצאות אלו מצביעות על כך ש אגריקוס עשוי לשפר את יכולתו של הגוף להילחם בתאי סרטן במהלך כימותרפיה.
לתמצית של פטריית אגריקוס פוטנציאל לעכב אנגיוגנזה הנגרמת על ידי גידולים ולהשרות אפופטוזיס בתאי סרטן תומך עוד יותר בתפקידו בשיפור יעילות הכימותרפיה. הוכח כי התרכובות הביו-אקטיביות של הפטרייה, כגון אגריטין ופרוביטמין D2, מעכבות בתנאי מעבדה את הצמיחה של תאים סרטניים שונים, כולל תאי סרטן הלבלב, השד והמעי הגס.
מחקרים:
במחקר מבוקר וכפול סמיות שבוצע באוסלו והתפרסם בשנת 2015 ניתנו מיצוי אגריקוס ופלצבו לשתי קבוצות חולי סרטן מסוג מיאלומה נפוצה בזמן שעברו טיפולי כימותרפיה חזקים והשתלת מח עצם עצמית. לאחר שבעה שבועות, החולים שקיבלו מיצוי אגריקוס הדגימו בבדיקות ערכים גבוהים יותר משמעותית של תאי חיסון מסוג Treg ו- plasmacytoid dendritic cells, כמו גם אינטרלוקינים מסוגים שונים והשפעה ברמת ה-DNA.
מחקר מעניין בעכברי מעבדה שפורסם ב-2006 בדק את הפוטנציאל לטיפול מניעתי במנותחי בטן בעזרת אגריקוס, מאחר וזיהומים צפק ואלח דם בחולים פוסט-אופרטיבים מהווים סכנה הולכת וגוברת בבתי חולים בשל התפתחות זני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. העכברים שטופלו באגריקוס הדגימו רמות משמעותיות פחות של זיהומים ואחוזי הישרדות גבוהים יותר.
מחקר שבוצע בבעלי-חיים במעבדת מכון הסרטן היפני הלאומי הראה שלאגריקוס אפקט אנטי-סרטני גבוה במיוחד עד הבאה להחלמה מלאה.
במחקר קוריאני שפורסם ב-2006 השתתפו מאה נשים עם סרטן גינקולוגי אשר טופלו בשלושה סבבי כימותרפיה לכל הפחות. מתוכן, בקבוצה שנטלה אגריקוס הדגימה רמת פעילות תאי NK גבוהה משמעותית מקבוצת הפלצבו. מעבר לכך, מדדי איכות החיים כמו תאבון וחולשה כללית השתפרו, נשירת השיער הייתה פחותה ונרשם דיווח על רמת יציבות רגשית גבוהה יותר.
מחקרים שנערכו בסין והתפרסמו בשנים 2006 ו-2004 הראו כי אגריקוס הגבירה את יעילות הטיפול התרופתי בדלקת כבד נגיפית מסוג B ובמחלת הפה והגפיים.
במחקר שבדק את ההשפעה נוגדת הדלקת של אגריקוס על המעיים, ניתנה תמצית מבוססת אגריקוס לחולים במחלות מעי דלקתיות (Crohn's disease ו- Ulcerative Colitis). לאחר 12 יום נמדדה ירידה משמעותית במדדי הדלקת בבדיקות הדם והצואה.